הרחובות של ג’יין

בלוג זה עוסק בניתוח מקומות עירוניים בהשראתה של ג’יין ג’ייקובס.

הכותבת האמריקאית ג’יין ג’ייקובס חוללה מהפכה בתחום התכנון העירוני בשנת 1961, כאשר יצא ספרה The Death and Life of Great American Cities (מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות, בהוצאת בבל). ג’ייקובס, שנעדרה כל הכשרה פורמאלית בתחום, הצליחה לפרק לגורמים מיתוסים רבים שנתפסו כמובנים מאליהם בעולם התכנון, וכל זאת בדרך של צפיה בסביבה העירונית בה היא חיה, ללא מחקרים אמפיריים כבדים ועמוסים בז’רגון מקצועי. בין היתר, הפריכה ג’ייקובס את המיתוסים הבאים: התפיסה כאילו פארקים ציבוריים, בפני עצמם, הם גורם חיובי בסביבה העירונית; התפיסה לפיה פרוייקטים אשר בנויים עם הגב לכיוון הרחוב משפרים את הביטחון ואיכות החיים של תושביהם; הגישה כי ערים הן מקום רע לגידול ילדים, ועוד.

אם ניתן לתמצת בפשטנות את השורה התחתונה של הספר, הרי שמסקנתו היא שהצלחתו של מרקם עירוני - בין אם רחוב, פארק, או שכונה - תלויה בראש ובראשונה בנוכחות של הולכי רגל ברחובות, לאורך רוב שעות היום. אלו מספקים ביטחון, מגע אנושי ומהווים שוק המאפשר פיתוח כלכלי. נוכחות כזו מושגת על ידי עירוב שימושים, עירוב אוכלוסיות, תכנון מוטה לטובת הולכי רגל ועוד.

כך, בשפה פשוטה וברורה, הסבירה ג’ייקובס מדוע מקומות עירוניים מסויימים מצליחים, ומדוע אחרים נכשלים. יצירתה של ג’ייקובס הניחה את היסודות לתנועת הניאו-אורבניזם (העירוניות החדשה) שהלכה והתפתחה בעשורים האחרונים, ומתחילה לחלחל גם לישראל. עם זאת, לדעתי, ההישג הדרמטי של הספר טמון דווקא בכך שהוא נותן לאנשים חסרי הכשרה בנושא - בין אם קובעי מדיניות, אקטיביסטים, או סתם סקרנים - כלים לנתח את הסביבה שמקיפה אותם. בהתאם, כותב הבלוג אינו אדריכל או מתכנן. אני עורך דין, כרגע לאחר שנת לימודים לתואר שני דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. התמחותי היא במשפט ציבורי, משפט בינלאומי וזכויות אדם. לכן, תכנון עירוני מעניין אותי בעיקר - אבל לא רק - בשל ההשלכות שיש לו על פערים חברתיים וזכויות - חברתיות ואזרחיות.

לסיכומים מעמיקים יותר של תורתה של ג’ייקובס מומלץ לקרוא את הכתוב בקישורים הבאים:

מתוך הבלוג “עוד בלוג תל אביבי” מאת יואב לרמן

מתוך “ערסיטקטורה” מאת ערן טמיר טאוויל

למידע על המחקר שלי, העמוד שלי באוניברסיטה.