החזית העממית
2 11 2009סניף של רשת בתי מרקחת, דלת כניסה ומסעדה/פאב.
לא, זו לא החזית של בית סוקולוב. זו החזית של המגדל המפורסם בעולם, ואחד היוקרתיים שבהם - ה-Empire State. המגדל הזה היה הגבוה בעולם במשך כמעט חצי מאה, ועדיין, המתכננים שלו - למרות שסביר להניח שהבינו היטב עד כמה הפרוייקט מגלומני - לא העזו לחסל את הרחוב שתחתיו. כבר פעמים מספר נכתב פה על כך שמגדלים שנבנים במרקם עירוני צריכים להימדד בראש ובראשונה לפי הקשר שלהם לרחוב. כן נכתב שבארץ יש אופנה מפוקפקת של תכנון מגדלים ללא חזית לרחוב ועם רחבות לובי ענקיות, כסממן של “יוקרה”. האמפייר סטייט מוכיח שבשביל יוקרה לא צריך להפגין ניתוק בוטה מהרחוב.
אלמנט חיובי נוסף בבנין הזה היא העובדה שהוא בנוי מגמה אחת מאחורי הרחוב, וכך נוצרת הפרדה מסויימת בין המבנה המאיים משהו ובין המדרכה. זה מונע תחושה של סחרור שמקבלים לפעמים כשהולכים מתחת לגורדי שחקים עצומים כאלה, ומפחית במידה את הצל שהם מטילים על המדרכה.
ניתן לסכם שיוקרה לא מחייבת את ההחרבה של הרחוב. אני עוד מחכה לראות את התוכניות של מגדל ברגרוין ברוטשילד-אלנבי. מה שבטוח הוא שמה שטוב לדיירים של האמפייר סטייט, יוקרתי מספיק למי שעובר לגור מטר משוק לוינסקי.
היי אליאב,
אמנם אתה לא אדריכל, אבל אולי בכל זאת אתה יודע אם בפקולטות בארץ כבר חיסלו את הגישות הקלוקלות של הפרדת שירותים, שכונות ש”כאן רק גרים”, פארקים נטולי הקשר וחשיבה וכל שאר הרעות החולות?
האם מה שקוראים לו באופן מוזר “אורבניות חדשה” הוא רק טרנד של כמה מטיפים או שכבר ממש מלמדים אותו אצלנו?
ואם אכן מלמדים אותו, האם יש לאותם אדריכלים ומתכננים שיוצאים מהפקולטות טריים ורעננים סיכוי כלשהו להוביל שינוי אמיתי ולמנוע עוד אסון מודיעין-ראשל”צ מערב, או שכולנו שבויים של חברות הבנייה והקבלנים?
האמת המצערת לדעתי היא שנראה שגם לא מעט רוכשי דירות אוהבים את קונספט השכונות כאן-גרים-בלבד-ואין-חוץ-מזה-מה-לחפש-פה-או-כל-סיבה-אחרת-להגיע-הנה, ולדעתי זה לא רק כי זה כל מה שמציעים.
שורה תחתונה: האם יש רוח של שינוי?
הי שירי,
כפי שציינת אני לא מומחה לעניין, אבל נראה לי שהרבה מהבעיות נובעות מההפרדה הדיסציפלינרית בין “אדריכלים” ל”מתכנני ערים”. לא תמיד אדריכל רואה עצמו כמי שצריך לתכנון “עיר”. מכל מקום, באחד הפוסטים התפתח דיון שבו אחד מהאדריכלים שקוראים את הבלוג הזה ציין שבלימודיו הוא מעולם לא שמע על ג’יין ג’ייקובס - שזה סוג של עונה על השאלה הראשונה שלך.
האם האורבניות היא טרנד? נראה לי שלא. אני חושב שבאמת יש חברה אזרחית מתעוררת בתחום, וגם ארגונים מבוססים כמו אדם טבע ודין מקדמים מדיניות אורבנית. זאת ועוד, דב חנין כמעט נבחר אצלנו לראשות העירייה על מצע של מדיניות אורבנית לחלוטין.
מסכים שיש אצלנו את התופעה של “זוגות צעירים” שרוצים את מה שציינת. אבל אחר כך הם נהיים משועממים, מרירים ומדוכאים ולא מבינים למה (אני קורא לזה “התודעה הכוזבת הפרברית”).
שורה תחתונה: בחברה האזרחית יש בהחלט רוח שינוי, הוא חלחל גם לרמה הפוליטית העירונות דרך תופעת “עיר לכולנו”, אבל אנחנו עוד רחוקים מאד מלשנות את השיח ברמה הארצית.
“התודעה הכוזבת הפרברית” זה מצוין, אימצתי.
מה שמפחיד אותי הוא שיום אחד, בלית ברירה, אמצא את עצמי באיזה פרבר. כי עיר אמיתית - כזו שיש בה גם רחוב צדדי שקט - אבל גם רחוב אחד ליד הומה, שיש בה תנועה של אנשים, של התרחשויות, של תרבות (גם אם אני לא צורכת אותה לווריד בוא נאמר…), מסעדות ובתי קפה, בארים - יותר משלושה, שדרה - יותר מאחת, שלא לדבר על תעסוקה - הרי עיר כזאת יש רק אחת באמת בארץ: ת”א. את חיפה רוקנו מכל תואר עירוני. ירושלים היא לבעלי לב חזק. וגם היא לא מציעה את כל מה שמניתי למעלה. אבל מי יכול להרשות לעצמו דירה בת”א?
אז זה מדאיג…
מסכים שזה מדאיג. פה בדיוק הקשר בין אורבניזם וזכויות אדם חברתיות - הזכות לדיור בר השגה וכו’. האינטרס הציבורי לתכנון אורבני בריא נובע מהזכות לחופש התנועה (לא להיות כבולים לרכב פרטי), הזכות לתרבות ועוד.
אבל יש כאן עוד נקודה, שקשורה לתהיה שלך “מי יכול להרשות לעצמו דירה בתל אביב?” חלק מהסיבה שהמחירים בתל אביב כל כך גבוהים היא ההתעקשות של אנשים בארץ לקנות דירות, מה שמעלה את
ההיצעהביקוש. אחוז בעלי הדירות בישראל הוא מהגבוהים בעולם, וללא סיבה אמיתית חוץ ממנטליות “פולנית” של “חתונה+משכנתא”. בניו יורק, איפה שאני גר עכשיו, לאף אחד אין דירה. יש לי כמה חברים עורכי דין מסחריים שמשתכרים כמעט 200,000$ לשנה, ועדיין מרגישים לחלוטין בנוח לגור בדירה שכורה - כי זה פשוט מקובל פה. אם עושים את הסוויץ’ הזה ושואלים “למה בעצם לקנות דירה”, אז אפשר להסתפק בדירה שכורה, ולהמנע מריצת האמוק לכיוון סביוני ראש העין.אני מסכימה איתך. ובכל פעם שאני מעלה את הנושא הזה, ובמיוחד בסביבה שלי - שאנשים בדיוק מתחילים לרכוש דירות, אני רואה שזה כ”כ עמוק, זה כאילו כ”כ לינארי - חתונה–>משכנתא, והתשובה הקבועה היא “למה לשלם כל חודש על דירה לא שלך” וכו’, אתה בטח מכיר.
אני יודעת שזה לא באמת ככה, זה לא מדויק בכלל, ותשלומי המשכנתא שלך לא זהים כלל לשכר הדירה, ושבסופו של תהליך שילמת על שני בתים לפחות. אבל אני מבינה קטנה מאוד בכלכלה, ואף פעם אני לא מצליחה לגבות את זה בנתונים ובטענות נגד. אז אני שותקת…
אבל, לשם ההגינות יש לציין עוד דבר: להרבה מאוד אנשים בארץ, הדרך היחידה להיטיב את מצבם הכלכלי יום אחד בעתיד, או את מצב ילדיהם יותר נכון (אם כי היום לצערנו גם זה לא מדויק) היא להיות בעלי דירה. להיאנק תחת המשכנתא - אבל זו דרך של מוביליות כלכלית אקרא לה. הרי המעמד הבינוני בישראל הוא בינוני רק בתואר, ולא ברמת החיים, ואם לא יקנה אלא ישכור, לא באמת יישאר לו די כסף כדי לחסוך (או להשקיע). כך נדמה לי בכל מקרה.
הטיעון “למה לשלם עבור דירה לא שלך” הוא כמובן נפוץ, אבל באותה מידה שגוי לחלוטין. כשאנחנו משלמים שכירות אנחנו משלמים עבור “זכות” שכירות. הזכות הזו היא שלנו לכל דבר. למעשה, אנחנו משלמים סכום זניח יחסית לשוויו של הנכס שבו אנחנו עושים שימוש, ככה שאנחנו עושים עסקה לא רעה בכלל. הטיעון שכדאי לקנות דירה להשקעה הוא כבר יותר הגיוני, אבל זה כמובן תלוי בסכום ההתחלתי שיש לנו. דירות להשקעה שנקנות מהון עצמי יכולות להשתלם, ממשכנתא - נראה לי שלא.
לגבי המוביליות החברתית, הרי מי שמשלם החזרי משכנתא, יכול במקום זה לקחת את הסכום ולשים לילד בתוכנית חיסכון מגיל 0, ככה שהוא יהיה בן 18 יהיה לו סכום התחלתי לא רע בכלל.
שוב, אני מודע לטיעונים בעד רכישת דירה והצורך הפסיכולוגי שזה ממלא, אבל לדעתי האוטומציה של התהליך הזה בארץ היא הרסנית, ותורמת רק לבנקים.
למיטב ידיעתי, יש רק שני מגדלים שנבנים בימים אלה בתל אביב עם חשיבה על קשר רציף עם הרחוב. האחד הוא מגדל G אשר נבנה באבן גבירול, והשני הוא מגדל פרישמן 46 שנבנה בפינת דיזנגוף. בשניהם לא מדובר על מסדרון ישיר במגדל עצמו אלא הקמת פסאז’ מסחרי בן שלוש קומות (בשני המגדלים) שיעמוד ברחוב והמגדל יעמוד מאחוריו.