התנועה להורדת כיכר דיזנגוף למפלס הרחוב עוברת להילוך גבוה. זוהי אחת מהמחאות האורבניות המוצדקות והחשובות כיום. בניגוד לטענות שנשמעות מדי פעם כאילו מדובר במאבק "בועתי" מתפנק, הרי שהצלחת המאבק עשויה להביא לשינוי דרמטי במרחב, שיקרין על כל מרכז תל אביב וישפיע ישירות על איכות החיים של רבים מהתושבים. כשהולכים מצפון לדרום על רחוב דיזנגוף, אי אפשר שלא לשים לב להידרדרות ההדרגתית באיכות הרחוב ככל שמתקרבים לכיכר:
החורבן העירוני הזה – במקום המרכזי בעיר – משפיע על איכות המרחב הציבורי, ולא פחות מכך – על הרווחה הכלכלית של העסקים באזור. החורבן הזה הוא תולדה ישירה של בעיות רבות, שמקור כולן באפקטים שנוצרים עקב הפרדת המפלסים שהכיכר, בצורתה הנוכחית, יוצרת. הפרדת מפלסים, בכל מקום שבו היא נעשית, יוצרת את אותן בעיות. רק במקרים נדירים אפשר לתקן אותן.
בתמונה למעלה רואים דוגמה קיצונית נוספת להפרדת מפלסים, והיא מסילת הסאבוויי שבוקעת מהקרקע בשדרות ברודוויי שבמנהטן, סמוך לרחוב 125. המסילה יוצאת שם מהקרקע כדי ליצור גשר ענק מעל הרחוב. כמה מהבעיות שנוצרות כאן זהות לאלו שנוצרות באזור כיכר דיזנגוף, כמו גם בכל מקום בו נעשית הפרדת מפלסים.
1. הפרדת המפלסים מחסלת תנועת הולכי רגל, או, במקרה הטוב, מפצלת אותה. כך או כך היא מורידה את צפיפות הולכי הרגל ברחוב, שהיא תנאי ליצירת סביבה עירונית טובה. הרחקת הולכי הרגל יכולה להיות ישירה (כאשר אין מעבר עקב ההפרדה, או שהמעבר הופך להיות קשה – כמו בכיכר דיזנגוף) או עקיפה (כשיש מעבר, אבל האזור הופך ללא נעים).
2. הפרדת מפלסים יוצרת מבנים קשים לתחזוק. הריקבון של כיכר דיזנגוף מאפיין מקומות רבים אחרים שבהם יש הפרדת מפלסים (למשל, כיכר אתרים). המבנים שנוצרים עקב ההפרדה מסובכים לתחזוק, ולכן מידרדרים במהרה. כתוצאה מכך, אנשים מתרחקים מהמקום.
[בתמונה רואים את הריקבון שניכר בתשתיות, שנדרשים משאבים רבים מאד כדי לתחזק]
3. הפרדת המפלסים יוצרת אזור ספר עירוני. בשל הרחקת הולכי הרגל מהאזור המופרד, מתרחקים הולכי הרגל, במעין תגובת שרשרת, גם מהאזורים הסמוכים לאזור זה. כתוצאה מכך, גם הרחובות הסמוכים להפרדת השימושים סובלים ממנה (וכך ניתן להסביר למה במקרה של דיזנגוף, לא רק העסקים שתחת הכיכר סובלים, אלא שכל האזור הסמוך נמצא במצב ירוד). כך, מתפתחות תופעות מוזרות ברחובות הסמוכים, כגון הסניף הזה של מקדונלד'ס, שנמצא על הרחוב לא רחוק מהגשר.
במקרים נדירים, ניתן לשפר את המצב באמצעות פתרונות יצירתיים, כמו כאן:
[יצירת מרחב מסחרי באמצעות שימוש במפלס המופרד באזור ה-Highline במנהטן]
לדעתי פתרונות כאלה לא יכולים להיות מיושמים במבנה מורכב כמו כיכר דיזנגוף. הניסיונות של העירייה לאורך השנים להחיות את המקום באמצעות השוק השבועי שנערך מתחתיו כשלו לחלוטין. לכן, כדי להחיות את כל האזור, אין מנוס מלבטל את הפרדת המפלסים – ולהוריד את הכיכר חזרה למפלס הרחוב.
הרחובות של ג'יין 
אני לא מסכים.
כיכר דיזינגוף היא חלק מהותי מהנוף במרכז העיר. היא אייקון תרבות והיא צריכה להשאר. אפשר לפתור את הבעיות של ההפרדה המפלסית אם הכיכר עצמה תהיה מוצלת, אם מעברי החציה יהפכו קרובים יותר לכיכר (כדי לאפשר תנועה מעגלית למי שאינו רוצה לטפס) ואם יקודמו שם עסקים מתאימים לכיכר.
אני מזכיר לך את הפוסט שפרסמת על הקפה-מכבסה-ספרית וידאו, שנמצא ממש בכיכר. יש שם גם קולנוע מצליח ואפילו מרכז הקבלה מושך אליו כמה וכמה אנשים במהלך היום. הבעיה בכיכר היא שהיא לא מזמינה אנשים לשהות בה. היא יכולה להיות, כמו שכוונת האדריכל המקורי היתה, עוד פארק קטן במרכז העיר, שמושך אליו אנשים בגלל היותו איזור מעורב שימושים ומרכזי.
כמובן שאפשר לשפר את המצב מבלי להוריד את הכיכר, אבל לדעתי הבעיות הקשות עדיין יישארו. העסקים שממש מתחת לכיכר עדיין לא יצליחו כי לא נעים שם. נכים ומבוגרים עדיין לא יוכלו לעלות עליו בקלות. התשתית של הכיכר עדיין תצטרך תחזוק שוטף ויקר.
השאלה מבחינתי היא פחות האם הכיכר היא אייקון תרבות, אלא האם היא עושה טוב לסביבתה. הדיזי שכתבתי עליו מצליח למרות הכיכר, לא בזכות הכיכר. כשיושבים שם ניכר עד כמה הכיכר לא יוצרת תחושה נעימה.
בתור מי שגרה ממש ליד הכיכר, אני חייבת לציין שהדיזי בהחלט מצליח למרות הנתונים הסביבתיים (אל תשכחו שמצידו האחר יש תחנת דלק מסריחה) והוא כמו אי של שלווה בתוך הג'יפה.
המחלף (ממש לא כיכר) הזה הוא נוראי. אני צריכה לעבור דרכו לפחות פעם ביום בדרכי מפה לשם, ואם רק אפשר אני אעדיף ללכת עוד כמה עשרות מטרים ולעקוף במפלס הרחוב. ואם לי זה קשה אז מה יעשו אנשים יותר מבוגרים, נכים, ילדים קטנים (לוקח להם שעה לעלות את זה) ואמהות עם עגלות?
לא משנה כמה צל יוסיפו שם, כל עוד השיפועים כ"כ בלתי אפשריים, לא יווצרו שם חיים. ולהוריד את הכיכר במטר זה בדיוק כמו להוריד אותה לגמרי (לגמרי זה אפילו יותר קל).
החללים מתחת לכיכר לא יכולים להצליח. הם סוגרים לך את כל שדה הראייה ויחד עם הג'יפה של הרכבים ממתחת לבטון והרעש שלהם זה ממש לא נעים להיות שם.
מורין – מסכים ב-100%. מעבר לכך, פוסט מומלץ של יודן רופא על הבעיות של הכיכר. ועוד אחד.
דוגמה מעניינת אך שונה אפשר למצא גם בירושלים ואף היא במקום מרכזי, היציאה ממנהרת כיכר צה"ל לכיוון שער יפו. למעשה מה שנוצר שם זה גבול בלתי עביר, צריך או ללכת עד הכיכר או עד לשער.
אם היו ממשיכים את המנהרה עד הגשר (בין שער יפו למדרחוב ממילא) זה היה פותר את הבעיה.
כששאלתי בתוכנית האב לתחבורה מדוע לא המשיכו את המנהרה נאמר לי שיש קברים ולמעשה הכביש בקטע הזה עובר על גשר מעליהם. לדעתי אפשר היה לעבור מתחת הקברים, או להעתיק אותם.
בכלל החיבור (או הניתוק) בין העיר העתיקה והעיר המערבית מאד מוזר ומעניין. בפרט החיבור המסחרי שיוצר קניון ממילא.
סליחה אבל כל ההתייחסות לכיכר דיזנגוף בכתבה הנ"ל בלתי מקצועית ומשטיחה את הנושא לגמרי.
הכיכר הרוסה מסיבות מורכבות יותר מאשר "מפלס גבוה".
דווקא עצם היותה מעל לכביש נותנת לה מגנט משיכה נוסף, על זה אף אחד לא מדבר.
שני גרמי המדרגות מכיוון בן עמי וזמנהוף לא נעימים ואותם צריך לפתור.
ישנן בעיות נוספות בכיכר שאינן מצריכות להרוס ולהתחיל מחדש.
הדיון בבלוג הזה על הכיכר מושטח בצורה שערורייתית, עם כל הכבוד.
דניאל, הדיון התייחס לאספקט מסויים של הכיכר. מכל מקום, אם הדיון שערורייתי, אשמח אם תתרום לו.
[…] היא, כמובן, טעות ממדרגה ראשונה, משום שהפרדת מפלסים היא כשלון ידוע מראש. אם תיבחר חלופה זו, הכיכר תמשיך להיות מיותמת מהולכי […]
[…] הוא באפשרות לראות וללמוד מכישלון אורבני מהדהד על כל מה שרע בהפרדת מפלסים וברצון שהעיר תהייה מקום מעבר מהיר לרכב פרטי במקום מקום […]
[…] כאן כמה פעמים על הבעיות האורבניות הקשות שנגרמות על ידי הפרדת המפלסים בכיכר והשפעתה השלילית על הסביבה. אבל הסיבה העיקרית לכך […]
[…] הצעה זו לא פותרת כלל את הבעייה המרכזית של הכיכר כיום והיא הפרדת המפלסים, אשר מייצרת חלל שבו הנוכחים לא יכולים לראות אחד את השני […]
[…] הצעה זו לא פותרת כלל את הבעייה המרכזית של הכיכר כיום והיא הפרדת המפלסים, אשר מייצרת חלל שבו הנוכחים לא יכולים לראות אחד את השני […]